״ישנם שלושה דברים טובים בעולם – שלושת אזורי היין של סלובניה״ אומר פתגם סלובני עתיק. מאחורי אזורים אלה עומדת מורשת מפוארת ועתיקת יומין של הפקת יין, אך לא פחות מכך - של שתייתו, ודי יהיה בביקור קצר בסלובניה כדי להיווכח בשניהם. אם חששתם שאתם שותים הרבה, הנה הזדמנות לנקות את המצפון ולפתוח עוד בקבוק: הסלובני הממוצע שותה יותר מפי עשרה מאיתנו, וממוקם עקב כך בצמרת האירופאית. בזכות חברות יבוא שמתמקדות ביקבים ממדינות הבלקן, יותר ויותר יינות סלובניים מגיעים בשנים האחרונות לישראל. אנחנו בצ׳ירז שמחים לברור עבורכם את הטובים שבהם, וכך להציג לכם מדינת יין מתחדשת שהולכת ותופסת את המקום הראוי לה. תרבות הכורמות האירופית התחילה בסלובניה לפני יותר מ2000- שנים, והתבססה בה כחמש מאות שנים לפני שהאימפריה הרומית הפיצה אותה מכאן אל צרפת, ספרד איטליה וגרמניה. מדינות יין אלה, שהפכו נחשבות יותר, וכן תהליכים גיאופוליטיים דרמטיים, הורידו את קרנה של סלובניה והשכיחו אותה מלב. הכנסייה הנוצרית השתלטה בימי הביניים באמצעות מנזריה על רוב-רובו של ייצור היין באירופה, וניכסה לעצמה גם את סלובניה של היום. בחצי השני של המאה ה,19- תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית, החלו לצוץ בסלובניה יקבים פרטיים, אולם מספרם הלך והצטמצם ככל שהאימפריה איבדה את אחיזתה, והרעיון של יוגוסלביה הקומוניסטית התפתח. בין מלחמות העולם עלה כוחם של הקואופרטיבים החקלאיים, ועד לסופה של מלחמת העולם השנייה כמעט כל היבול מצא את עצמו ביקבים קואופרטיביים. השלטון הקומוניסטי דרש מהחקלאים לייצר כמויות גדולות של ענבים ולא להתייחס לאיכות היבול, ורמת היין הגיעה לתחתית. השאיפה המודחקת לעשייה איכותית והכרמים העתיקים חיכו להזדמנות להתבטא. תעשיית היין הסלובנית המתינה במקום ממנו ניתן רק לעלות. ב1991- סלובניה הפכה לרפובליקה היוגוסלבית הראשונה שהכריזה עצמאות. במלחמות שפרצו לאחר מכן נפגעו תעשיות רבות, וזו של היין בכללן, אך למרות הדעיכה הכללית, תעשיית היין נהנתה מהקרבה למערב, והייתה מהראשונות להשתקם. היום היא מהווה מנוף כלכלי ותיירותי, וגם השוק הבינלאומי מתחיל לגלות בה עניין, ובצדק. היין הסלובני מציע תמורה מופלאה ביחס למחירו, ובעולם בו יינות מאזורים ידועים הופכים בלתי נגישים בעליל נוצר צמא גדול לתגליות מפתיעות כמו אלה שניתן למצוא בין היקבים העצמאיים של סלובניה. יקבים אלה יכולים להימצא בחווה, בטירה או אף בבית פרטי באמצע עיירה קטנה, ולהיקרא גורה, גורקה, ואר, קוודר או קלדר, שכן הטרמינולוגיה הסלובנית נמצאת בהתפתחות, והמילים המתאימות לתעשייה טרם התקבעו. תחומה בין איטליה, אוסטריה, הונגריה וקרואטיה, בין האלפים והים התיכון, סלובניה נהנית מאקלים קונטיננטלי. הקיץ בה חם והחורף קר, וישנם הפרשי טמפרטורה ניכרים בין היום ללילה, תנאים שמבטיחים הבשלה טובה עם רעננות פרי ותורמים לאיזונו של היין. הטופוגרפיה ההררית מחייבת הרבה פעמים חקלאות טרסות ידנית, בה היבולים הקטנים והאיכותיים נהנים מתשומת לבו של החקלאי. באזורים החמים יותר, הקרובים לחוף הים, שורר אקלים ים תיכוני. כפי שהזכרנו בפתיחה, בסלובניה ישנם 3 אזורי יין עיקריים: פודרבסקה, שמצויה בצפון מזרח, בין הונגריה אוסטריה וקרואטיה, ומתמחה ביינות לבנים, מבעבעים וקינוח. פוסבסקה שבמזרח, מתמחה ביין אדום קליל וחמצמץ הקרוי צביצ׳ק. האחרונה והחשובה היא פרימורסקה. היא סמוכה לאיטליה, ומושפעת ממנה בשפה, בארכיטקטורה, בקולינריה ובסגנון הכורמות, ולכן אין פלא שכאן החלה מהפכת האיכות של יינות סלובניה. היקב סנתומאס, ממנו מגיע היין שלפניכם, נמצא באיסטריה שבדרום פרימורסקה, דרומית לטרייסטה האיטלקית, סמוך לעיר הנמל הסלובנית קופר שלחופי הים האדריאטי וממש קרוב לגבול קרואטיה. סיפורו של היקב מתחיל במאה ה,9- כשסוחר בשם גלאבינה רכש קרקע פורייה באזור הכפר סמארייה. אחוזת הכרמים עברה מאב לבן עד שהגיעה ללודביק גלאבינה ולאשתו אנדראה, שב1990- הקימו בה יקב פרטי. השם סנתומאס מופיע בתיעוד צרפתי משנת 1832 של הגבעות החוליות עליהן משתרעים 250 דונם הכרמים של היקב. הגפנים, בנות 10 עד 50 שנה, נטועות בקרקע חולית המכונה כאן פלייש, בגובה של עד 350 מטר. הכרמים תחומים מצפון על ידי יערות תלולים, ומדרום - על ידי מישור החוף ואקלימו החם שמאפשר הבשלה מלאה וטובה. הזנים העיקריים בהם מתמחה היקב הם מלבזיה איסטריה לבנה והזן המקומי רפוסק )Refosk ) או רפוסקו. הרצינות בה הזוג גלאבינה מתייחסים למיזם שלהם באה לידי ביטוי בעבודה קפדנית בכרם, באבחנה בין משבצות מיקרו אקלים שונות שפרי מהן מטופל בנפרד, ובהשקעה בטכנולוגיה מודרנית ביקב כמו מכלי נירוסטה מבוקרי טמפרטורה וחביות אלון צרפתיות משובחות. יינן היקב אורוס בולסינה עובד בצמוד ליועץ הצרפתי קלוד גרוס, והתוצאה היא יינות מורכבים, מלאי אופי ובעלי משקל וגוף.